הפשיטה הגדולה (חלק ב'): המתקפה

יצאנו לשטח הקרב. רפיק לבש על עצמו קופסא של לוחם אימפרייה והחזיק בי כשבוי. נתנו זמן לשלושת החברים האחרים להגיע לעמדות זינוק והתחלנו בפעולה. נראה היה שהכל מתקדם כצפוי. עיוורתי את השומרים בין אם חלקית ובין אם באופן מלא, חלקם הביעו התנגדות וכתוצאה נפצעו בידים שכיסו על עינהם, אך לא עוורו.
רפיק נתן את האות לפתוח בקרב וחשבנו שמאזן הכוחות לטובתנו.
לפתע, איבדתי את שליטתי על האבנים שהיו בדרך לעיניהם הנותרות של השומרים והן נפלו. ניסיתי לשלוח אבנים חדשות אך ללא הועיל, איבדתי את היכולת שלי לשלוט בחפצים מרחוק.
אימה נפלה עלי.
עליכם להבין שאינני מבורך במיוחד בקרב הרטובים. איני שייך לזריזים או לחזקים, במיוחד איני משתייך לחדי החשיבה. אני פועל פשוט, רודף צדק והולך בדרך העמוקים. בבית הייתי מלקט אוכל ודגים, ולא נוגע במטלות החשובות של החיים. כאשר הגענו אל היבשים, כוחותי החזקים לעומת שלהם זכו למעמד של כבוד. הם לא התיחסו אל עדינותי הפיסית, אל הצורך התמידי שלי במים ואל ההתנהלות המגושמת שלי כמגבלות משום שהם מעולם לא ראו יכולת להזיז עצמים כמו שלי. אם נלקח ממני המתת, איני טוב מהיבשים במאום, אני אפילו איני יכול להשתוות להם. חשתי חסר אונים ואומלל, חשבתי שאין באפשרותי לעשות דבר פרט לניסיון בריחה.
אדם גדול מימדים יצא מהשער, כפול ממני בגודל. הוא הלך לקראתנו בצעדים גדולים. לא יכלתי לעשות דבר, התחלתי לברוח לעבר הנחל עם רפיק.
רעש הקרב הסיח לרגע את דעתו של הענק. הבחנתי שכוחותי שבים אלי והעפתי זוג אבנים קטנות לעבר עיניו, הן עצרו סנטימטרים ספורים מפניו ונפלו ארצה. ללא כל ספק, הוא היה הגורם לחוסר היכולת שלי לתפקד.
חדשות טובות:
1. הכח לא אבד לי, הוא רק מושהה.
2. אני יותר נבון ממה שהערכתי - באמת יש להם כח בלתי צפוי שלא לקחנו בחשבון.
חדשות רעות: אנחנו עומדים למות...
בעוד אנו נסים על נפשנו, רפיק לא איבד את תושייתו. הוא השליך ביצת נזק לעבר המגדל עם השומרים והצליח למוטט אותו.
ברחנו לאורך חומת המחנה לעבר נקודות הפריצה שחברינו אמורים היו ליצור. במיקום המשוער של יורי החומה הייתה מלאה אש ועשן אך הייתה בלתי עבירה.
המשכנו לרוץ, הענק צועד בעקבותנו ללא מאמץ רב.
רפיק ניסה להטיל לעברו חצים שנתתי לו, אך הם לא השפיעו, ניסיתי לזרוק אבנים בדרך, אך ההשפעה היתה זהה.
אחרי שרפיק השליך לעברו רימון, הוא התרגז והתחיל לרוץ בעקבותינו.
הגענו למקום שבו פרץ ירון, יצרנו קשר עין, והוא ניסה ללא הצלחה רבה להפטר מהענק שהלך אחרינו.
רפיק ניצל את הסחת הדעת שעורר ירון בשביל לחלץ ענף חלול משערות ראשו, לטחוב לתוכו אבקה כלשהי ולהעיף אותה לעבר הענק שנרדם.
הייתי מאושר.
בהנחה שנשרוד את ההתקלות הזו, אני חייב לרפיק את חיי.

סיכום ביניים ומחשבות:
במפגשים הבאים שלנו עם מחנות, נדאג להשתמש בכוחות השבויים לעזרתנו. זהו כח עזר רב ובלתי מנוצל שלדעתי לא נוכל להתגבר על מחנות נוספים בלעדיו.
עכשיו שאנחנו יודעים שהאימפריה יכולה לבטל את השליטה שלי בחפצים מרחוק, לא נותרה לחבורה סיבה משמעותית להחזיק בי. דרכינו שונות והתרומה שלי ללא שליטה מרחוק אינה משמעותית. בעצם איני יכול לתרום בדבר, גם אני לא ארצה לסכן את חיי במאבק חסר סיכוי שכזה.
הנחתי באופן מוטעה שרפיק הוא לוחם. זו הייתה החלטה לא מוצלחת מצד החברים להשאיר את רפיק לשמור עלי כאשר הוא אינו יכול להגן עלי בשום אופן.
לפחות זה מה שחשבתי... מסתבר שהוא הצליח לעשות הרבה מאוד ללא יכולות לחימה כלשהן. אכן יש לו כישורים נפלאים לנצל את מעט היכולות שברשותו והייתי רוצה להשאר לפחות על מנת ללמוד תכונה זאת ממנו.
רפיק וודאי חיי חיים שלמים עם מתת-ות לא משמעותיים, וללא נתונים פיזיים מיוחדים. הוא הצליח לא רק להשלים עם מגבלותיו, אלא אף להתעלות עליהם בתושיה ותבונה.
לנו, הרטובים, יש הרבה מה ללמוד ממנו. בייחוד עם האימפריה מסוגלת לבטל מתת-ות נוספים.
מחשבה איומה מתרוצצת בראשי, אולי סיפור העמוקים אינו הסתיים כלל כפי שחשבנו. אולי שרצי העמוקים, המתנגדים הגדולים של העמוקים שנכלאו בקרח, הצליחו להשתחרר? רק יצורים נלוזים ואיומים כמו שרצי העמוקים יכולים למצוא דרך לבטל מתת-ות שהוענקו בידי העמוקים!
הייתכן שהם מצאו נשק אכזרי שכזה? שאנחנו נמצאים במאבק גדול הרבה יותר? שאנחנו והאימפריה חיילים של הכוחות המניעים את העולם?
עוד משהו שחשוב לברר עם שפריץ. במקרה כזה לא רק שיהיה עלי להשאר עם החבורה, יהיה על הרטובים להצטרף למאבק.

אם תהיה לי ההזדמנות, אבקש מהחברים לספר לי על התגליות שלהם. עלינו לשתף פעולה באופן מלא. אני סיפרתי להם על הציפורים על הכוח שלי ועל כל הידוע לי, והם הסתירו ממני תליונים מסוכנים ואבקות מרדימות. החלוקה נראית לא הוגנת.
למרות המשתמע אין בי כעס על רפיק, אני בטוח שזה נעשה באופן לא מכוון. אחרי האירועים האחרונים אני רואה את רפיק באור חדש וכולי תקווה שאתן לו את הכבוד לו הוא ראוי.