הניצולים

רפיק גילה היום משמעות לסימנים בדף שהחברים מצאו.
באמצעות הסימנים האלו החברים משערים שהם יוכלו למצוא מגדלים עם אויבים ומקומות שבהם מחזיקים את משפחותיהם. הם גם הצליחו להבין שהאימפריה ככל הנראה גדולה יותר מדי בשביל להיות נתונה תחת שלטון של בודדים ובשביל שהם יוכלו לתפקד לאורך זמן בצפיפות שנוצרת אצליהם.
הם ניסו לעזור לי להבין איך הם יודעים איפה הם ואיפה כל דבר לפי הדף הזה, אבל ללא הצלחה מרובה.
אחד מקרובי המשפחה שלהם, מוטי שמו, ניסה לשוחח עם הגמדים. הוא גם היבש שהיינו איתו בקשר לפני פעולת החילוץ. הוא מבוגר מאוד, ונראה שבינו ובין החברים יש חיכוכים רבים עוד מלפני שהצטרפתי אליהם. בסופו של דבר המטרה המשותפת מאחדת את כולנו.
מתוך כעשרים קרובי משפחה שניצלו הרוב הלכו למצוא מסתור עד לאיחוד עם ניצולים אחרים, וחמישה הקימו קבוצה נוספת שתלחם בשומרי האימפריה.
[אנסה לנסח באופן מדויק את פרטי חברי הקבוצה ולהביאם כאן בהזדמנות]
קבענו לשמור על קשר בעזרת הציפורים, אני מקווה שזה יפעל באופן תקין.
השומר שהצלתי את חייו הפך להיות אסיר שלנו. אחת מהחמישיה החדשה תקעה בו סכין, או עשתה אשליה, אני לא הצלחתי להבין - אחרי הפעולה הוא נראה חי ומבוהל.
אני נהייתי יותר עירני, לא רציתי שהם יהרגו את האדם היחיד שהצלתי.
החברים שאלו אותו המון שאלות, איימו עליו וקרעו לו את הרצועות שהחזיקו לו את הקופסא. מסתבר שהקופסא הכרחית לשמור על חייו, היא שומרת על איברים פנימיים של היצורים הללו ואחרי שקטעו לו את הרצועות הוא שיתף פעולה.
הוא סיפר על חיים בקבוצות גדולות, כמו בעבר, ואמר שזו דרך חיים טובה יותר מאשר אופן החיים הברברי שלנו.
הוא ציין אויב של האימפריה מהדרום בתור הסיבה להתפשטות האימפריה.
בסוף שחררנו אותו, בהנחיית טאהר, למרות שיורי וירון נראו להוטים להרוג אותו.
בהמשך שפריץ יצר איתי קשר. הוא הזכיר לי שראש השבט והחכמים נמצאים עכשיו בתקופת השתיקה, כך שלא אוכל להתייעץ עמם או לקבל מהם תשובות.
הוא גם מרגיש שאני מתרחק מהבית (באופן מילולי) ונראה שיצירת קשר הופכת למטלה קשה יותר. רפיק אמר לי אחר כך, שאם אני מרגיש שאני לא רוצה לעזוב את הבית והמשפחה, זו החלטה ברורה והם יבינו אותי. שפריץ מנסה לשלוח אלינו עוד רטוב, זה יקל עלי בהרבה, ארגיש פחות לבד. אם זה לא יצליח והקשר ינותק, אצטרך לחשוב על האופציה לנטוש ברצינות...
סיפרתי לשפריץ על האדם שהצלתי, ונראה שבכלל לא הפריע לו שנאלצתי להשתמש באלימות כלפיו, הוא העריך את המצווה שקיימתי. הבנתי שהוא צודק, עברו לי רגשות האשם. אם אתקל באירועים דומים בעתיד, הרי שנזקים פיסיים עדיפים בכל מצב על פני מוות, עלינו לאפשר לכל אדם להעביר את נפשו לעולם.
סיפרתי לשפריץ על משפחות החברים. הוא נראה נלהב שקיימים עוד רטובים בינהם, אך נעלצתי להטות את השיחה לנושאים חשובים יותר - סיפרתי לו שמשפחות החברים נלקחו מאדמותיהם בידי צבא שככל הנראה לא היתה לו סיבה אמיתית לנהוג בהם כך, וביקשתי ממנו שלא ייתן למקרה לשוב אצלנו, שיחפשו שומרים (לפי הקופסאות שלגופם) ושיחזקו את ההגנות.
אני מקווה שהוא ייקח את דברי ברצינות הדרושה.
עכשיו אנחנו צריכים להחליט על אופן הפעולה בנקודת השבי הבאה שנתקלנו בה.
אני חושש שחלק מהחברים מעוניינים בהרג עצמו, ולא רק בשחרור משפחותיהם.
יש לוודא מה הם מחפשים ולמצוא דרכים חיוביות יותר לספק את זה.
למשל, במקום החדש יש הרבה בעלי חיים, אולי הם ירגישו יותר טוב להרוג אותם במקום?
הגענו למסקנה שנבדוק את המקום באור היום מאחר ולא ניתן לאסוף מספיק נתונים כרגע.
אמרתי שאני הולך לחפש מים עמוקים, ובמקום זה הלכתי להתאמן קצת בפעולה עם כלי נשק, בעיקר אבנים אבל גם נשקים נוספים.
אני רוצה להיות מסוגל להשתמש בהם במקרה הצורך, ואני רוצה להיות מסוגל להציל אנשים בכל אמצעי.
לא סיפרתי להם שאני הולך להתאמן על נשק, כי לא רציתי לבלבל אותם עם מסרים כפולים, שלא ינסו להסית גם אותי לרצח.

מחשבה שעברה בי - נדמה לי שלשומרים ולגמדים אין מתתות. האם הם רחוקים יותר מהעמוקים, נחותים יותר מוסרית? אם כן, צריך אף יותר להזהר, אולי אפילו הריגה תתקבל כמוצדקת במקרים מסויימים...