פעולת חילוץ

אחרי התקרית במגדל, השתדלנו להמשיך את דרכנו במסתור העצים סביבנו.
פרט לסימני העקבות, ההתקדמות נעשתה גם בעזרתו של דף שהם מצאו... מסתבר שהיבשים משתמשים בשפת הספר לצורכי התמצאות ותנועה ביבשה.
נראה שבשפת הספר ניתן להביע מושגים שזרים לנו בשפות אחרות.
בדרך היבשים הזכירו יכולות נלמדות. לא הבנתי במה מדובר, אבל התחושה שלי היא שבאפשרותם לקבל מתתות שהם לא נולדו עמן. אם אכן כך הדבר, אולי אוכל לבקש מהם שילמדו אותי יצירת קשר מרחוק, ולא אהיה תלוי עוד בלוח הזמנים של שפריץ ליצירת קשר...
הדרך הובילה אותנו למקום שבו היו הרבה יבשים. מאחר ויבשים הופך להיות זיהוי מעט בעייתי, אנסה להרכיב כינויים חדשים.
מעתה אקרא ליבשים בלהקה שאני מסתובב איתה - החברים (כינוי שאני מקווה שיוכיח את עצמו).
במקום שהגענו אליו, היו כעשרים יבשים שהתשייכו ללהקת ה"חברים" בעבר, להם אקרא - משפחות החברים.
משפחות החברים היו מגודרות יחדיו, והוצבו עליהם שומרים.
השומרים השתייכו ללהקה גדולה שנקראת האימפריה, והם אלו שהרגו הרבה ממשפחות החברים, ותפסו הרבה מהשורדים.
השומרים הללו לבשו קופסאות על גופם, והחברים מכנים אותם בהתאם, אך אני אצמד לכינוי - שומרים, כאשר אני מקווה להשאר ברור גם אם אשנה את הכינוי בהמשך.
היו שומרים ספורים מפוזרים בשטח, ועוד שומרים במגדל שמירה קרוב.
פרט להם היו מפוזרים עוד הרבה יבשים קטנים, אך לא צעירים, שלמרות אי הדיוק אכנה אותם - גמדים.
הגמדים גם הם שייכים לאימפריה, הם אינם לוחמים, וככל הנראה אולצו להצטרף לאימפריה.
החברים באו במטרה לשחרר את משפחותיהם.
הם התחילו לעשות בחול סימנים שונים שאמורים היו לייצג את המצב שעמד מולנו, אני לא כל כך הבנתי, אבל נראה שהשפה פשוטה יותר ממה שחשבתי בהתחלה.
הבקשה שלי להמנע מרציחות, נענתה בשלילה מהטעמים הבאים:
חוסר אמון בטוב ליבם,
חשש להתנגדות,
פחד מהעברת מידע למנהיגי האימפריה,
העדר פתרונות אלטרנטיביים,
ובסופו של דבר, גם רצון לנקמה על בני משפחותיהם שנהרגו.
ההסכם שהגענו אליו היה שיחוסו על חיי כל אדם שאצליח לעצור מבלי להרוג.
ביחד עם רפיק תרגלתי פתיחת קשרים מרחוק בכדי לשחרר את משפחות החברים השבויות, כשבסופו של דבר, הם שחררו את עצמם במהלך פעולת ההצלה שלנו.
אני שלחתי לעבר אחד השומרים חבל שקיבלתי מירון, קשור לאבן להשלכה קלה והשתמשתי בכישורי הקשרים שרפיק לימד אותי בשביל לתפוס אותו באופן שימנע ממנו לנוע. גמדים באו וניסו לעזור לו, אז היממתי אותו בעזרת האבן והגמדים ברחו.
מצד אחד הרגשתי רע להכות אותו עד אובדן חושים, מצד שני ידעתי שבכך הצלתי את חייו. שאר השומרים נהרגו עד האחרון שבהם בידי החברים.
למדתי דבר חשוב: עלי להפסיק ולנסות להסביר להם את סודות העולם, וללמד אותם מוסר מהו! עליהם להבין ש"נקמה" הופכת אותם לגרועים בדיוק כמו אותם אנשים שהם מתייחסים עליהם כ"רעים". הם צריכים להבין שרצח לא מוצדק בשום מצב.
רק עכשיו הפנמתי שרטיבות מתחילה מבפנים, ושיש דברים יותר חשובים בחיים מאשר אמונה.
בזמן שהחברים התאחדו עם בני משפחותיהם, פתאום הבנתי - המשפחות שלהם שהותקפו בעבר, לא הצליחו להתמודד עם האויב הגדול שנקרא "האימפריה". מה יקרה אם האימפריה תחליט לבוא ולתקוף גם את הלהקה שלנו?
עלי להנחות אותם שיתכוננו!