מתעוררים לחיים חדשים

תובנה: הבעיה הכי גדולה כשנמצאים עם אנשים שלא מכירים בעמוקים, היא שהסביבה לא רואה באופן טריוויאלי את הציות לרצונם.

התעוררתי קשור וכבול במערה כשרפיק, טאהר וירון עומדים סביבי.
להפתעתי הם נהגו באופן שקול ורגוע בהרבה מהאופן שבו הגיבו כאשר ניסינו להימלט.
במקום להמשיך בפעילות אלימה, הם נעשו מתונים ועברו לדיבורים. בניגוד למקובל אצלנו, האימרות שלהם לא נבעו ממניעים חינוכיים או ערכיים, נראה שהם מנסים להבין את הסיבה לפעולותי ולהסביר לי את אופן פעולתם.
אחרי שכבר הייתי על סף ייאוש ממציאת שפה משותפת, נראה שההדברות הגיעה מצדם. לפתע הם מוכנים להקשיב, לקבל רעיונות חדשים.
הם חקרו אותי.
שאלו אותי המון שאלות, בעיקר טאהר.
מסתבר שהם חיים בחברה אשר בה כל אדם בוחר את גישתו לחיים על פי רצונו ושיקוליו, מה שגורם לכל אחד מהם להיות מוטרד בנושאים רבים. הם כל הזמן עסוקים בלשאול אחד את השני שאלות ולהחליט מה נכון לדעתם.
אין ספק שהצפייה בהם הבהירה לי למה השיטה שלנו למנות אדם שישקיע את כל זמנו בחשיבה ובמציאת הפתרונות הנכונים והרצויים ביותר הכרחית, מעבר לחיסכון האדיר בזמן, בלעדיה החברה אינה אלא אוסף של בודדים בעלי רצונות מנוגדים. אדם אחד לא מסוגל להביע את דעת הקבוצה. כך התברר לי כאשר טאהר ניסה להבטיח לי שקבוצה תנסה לפתור את הבעיות בדרכי נועם, בזמן שרפיק וירון הביעו התנגדות לעניין.
מצד שני, נתקלתי בבעיה גם באופן הפעולה שלנו. הצורך שלי לישות מכריעה נגישה הציב אותי בקושי רב להתמודד כאשר לא הייתה יישות כזו לצידי.
טיפ נחקרה במקום אחר ולכן היה עלי לענות על שאלותיהם מראשי בלבד, להחליט בעצמי. בזמנים כאלו אני מקנא בבלופ, גישה ישירה לראש הלהקה הייתה יכולה בהחלט להציל אותי.
הסברתי להם כמיטב יכולתי שניסינו למנוע מהם את היכולת לפגוע, כי נוכחנו בטבעם האלים וחשבנו שלא נוכל להסיט אותם מכך בעזרת שכנוע. הם שאלו איך המתקפה של טיפ על זקנים וילדים מתחברת לכוונות הבלתי אלימות שלנו. הסברתי שזו לא פעולה שמבצעת נזק אמיתי, אם כי גם אני חושש שטיפ נסחפה, זה קורה לרטובים ביותר ברצונם למלא אחר רצון העמוקים.
הם שבו והעלו בפני טענות על אופן הפעולה של טיפ, ואני עניתי שיש לה את השיקולים שלה ואני בטוח שהיא תדע להסביר את עצמה.
הם רצו שנגיע למצב של שיתוף פעולה, שאעזור להם לנסות לפתור את הבעיות שלהם בדרכי נועם ובמקרה של כשלון שאעזור בכל דרך נדרשת.
מבחינה רגשית, אם לא תהיה ברירה אחרת, אנסה להגן עליהם ככל הנדרש. לתקוף אנשים רק בגלל שהם לא שייכים לקבוצה שנתקלתי בה במקרה מרגיש לא נכון.
הסברתי להם שבסופו של דבר ההחלטה לא בידי ושעלי להתייעץ עם טיפ וראש הלהקה. מה שכן, הבטחתי להסיר את כיסוי הסודיות ולשתף אותם בהחלטת השיחה עם טיפ, כמו כן - במידה והחלטת ראש הלהקה תנגוד את עקרונותיהם, אבקש לוותר על המשימה ושימצאו לי מחליף. מאוד מוזר לא לקבל את רצון העמוקים כמובן מאליו, ואולי זה מבחן אמונה שאני מוצב בו, מבחן נאמנות לעמוקים. אני חלש מדי למבחנים כאלו... אם תהיה ברשותי האפשרות להמנע - אמנע.
אחרי שהתקבלה ההחלטה שאתייעץ עם טיפ, הם לקחו אותי לעברה, מגדלי האמון מתחילים להבנות מחדש לבנה אחר לבנה - הם שחררו אותי מחבלי.
בינתיים הסתבר שטיפ נפגעה קשות - איבדה הכרה. טאהר שאל אותי מה הייתי מוכן לעשות כדי להציל את טיפ במקרה שהם היו מציבים אותה בסכנה, זו הייתה שאלה שבאה להראות שגם אני אשתמש באלימות במקרה הצורך, מכיוון שהבחנתי בכך שיקרתי. אמרתי שאנסה לשכנע את הנוגעים בדבר שימנעו מפעולה שכזו. אבל אז התחלתי לחשוב איך אגיב כשאראה את טיפ הפצועה, אם היא נפגעה באופן חמור, או אפילו חס וחלילה נהרגה?
האם אוכל לרסן את עצמי? האם אוכל למנוע מעצמי לפגוע בהם?
לא באמת ידעתי את התשובות לשאלות הללו, והבנתי מאיפה מגיע הרצון שלהם לאלימות כלפי האנשים שהרגו את משפחתם.
נראה היה שטיפ בסדר, אך היא יצרה אשליה שלה פגועה, הנחתי שהם נלחמו באשליה של טיפ, שזה חמור כמעט באותה מידה כמו להלחם בה. הם עוללו לה דברים איומים.
אני פשוט לא מצליח להבין את הכפל הזה בגישה לנושא האלימות, כנראה ששוב אני רואה את התוצאות של קבלת החלטות עצמאית.
טיפ רוצה לעזוב את המשימה, התחלתי מעט להטיל ספק ברציונליות מאחורי ההחלטות של טיפ (אני חושד שאולי היא נמצאת בתקופה של החודש שבה ההגיון לא תקף) ולכן החלטתי לעשות את הדבר שנראה לי נכון ולהשאר עם היבשים.
אצור קשר עם הלהקה ברגע שאוכל על מנת לקבל אישור למעשי והוראות להמשך פעילות.
בזמן שהיבשים שקלו את המשך הפעילות שלהם הלכתי לשחות במקור מים במקום. כמו בחזיונות, אכן היו אנשים רטובים נוספים, אם כי הם נראו יבשים.
הם חיים עם שאר הלהקה היבשה על אף מהותם הם אינם מנסים להעמיק מטה. חשבתי שוודאי גם הם מכירים את העמוקים, אך לא כך הדבר - כמו שגיליתי כבר, בחיים על פני היבשה אנשים נוטים לגלות חשיבות מופרזת לשפת הספר. עלי למצוא את הזמן והמקום הנכונים להציג בפניהם את אופן פעולת העולם שספי תרגם בעבורי לשפה זו. עכשיו אני רואה חשיבות נוספת בהעברת דברי העמוקים לתודעתם - הם מאמינים באמונה איומה לפיה הם ננטשו על ידי מי שייצר אותם, הם מאמינים שהם אינם אהובים, שהם גדלים בעולם במלחמת שרידה כאשר הבורא (שאינו עמוק לטענתם) עוזר רק לנבחרים ומתעלם מהם. הם לא מבינים למה יש להם מתתות, הם לא מבינים שהאהבה של העמוקים איתם, ולא הם היו מתים כמו כל הרשעים שמילאו את הארץ. אני מקווה שיהיה ביכולתי לתת לגרום להם לראות זאת, לאפשר להם לראות שלחייהם יש מטרה, יש יד מכוונת.

שמתי לב שמאוד נח לי למצוא אדם שבו אני נותן את מבטחי. כשיצאנו למשימה זו הייתה טיפ, כשהתחברנו עם היבשים זה נהפך לספי שהביע נכונות להקשיב, ועכשיו נראה שזה נהיה טאהר. בלי טיפ לידי אני חושש שכושר השכנוע של טאהר עלול להסיט אותי לחטא, אולי זו אחת המתתות שהוא זכה להן. עלי לדאוג לקשר הדוק עם הלהקה בשביל להמנע ממצב זה.
אולי עכשיו כשטיפ איננה, הם לא יראו אותנו בתור "השונים" ויהיה לי קל יותר להתקרב אליהם, קל יותר להשפיע.
נכון לעכשיו אני פוחד להשאר לבד עם היבשים ללא טאהר לצידי. נראה ששאר החבורה, אלו שלא מתנגדים להתנהגות אלימה, לא שכחו ולא סלחו על הניסיון שלנו לשמור על שלומם.
כל כך הרבה ארועים התרחשו בימים האחרונים, אני מתגעגע לחיים השקטים והשלווים במים. נזכר בחלום לחיות עם אדווה חיי בטחון.
מצד שני, יש משהו ממכר בפעילות הזו, אני לא יודע איך אוכל לחזור לחיים חסרי הגיוון שלנו לזמן רב, אמשיך לרצות לחקור וללמוד. בצער רב אני רואה שהרצון שלי לכבוש את לבה של אדווה קטן, נראה כי יש כל כך הרבה דברים לעשות ולגלות, כנראה שהניסיונות להשיג את אדווה יכולים להדחות בינתיים...
כמו שאומרים - רחוק מהמים רחוק מהלב.