בודד בבריכה

אני מקנא.
הימים האחרונים שלנו בחברת היבשים גילו בפני תרבות אחרת.
אומנם פרמיטיבית ואלימה, אך באותו הזמן גם חמה ואוהבת.
אולי יש משהו בקרבה לשמש שמשפיע על אנשים בצורה כזאת.
אותו גורם מסוכן, אך הכרחי, אשר מחמם ומייבש את כולנו כנראה גורם לשינויי תפיסה אצל מי שחיי קרוב אליו.
אני חושב על העמוקים במרבצם התת קרקעי. עד כמה שהחיים שלהם וודאי מלאי אינטלקט ברמות שלא אוכל להבין, האם הם לא מלאי בדידות?
היבשים הם די חסרי אונים, אבל החולשה שלהם בתור פריטים בודדים אילצה אותם לתפקד יחד כגוף אחד, ושם עוצמתם.
רק לחשוב איפה היינו יכולים להיות אנחנו עם רמה כזו של שיתוף פעולה עושה לי רטוב.
ולמרות הייתרון המעשי העצום של האיחוד שלהם, הרווח האמיתי הוא בתחושה.
ראיתי בעיניים שלהם את הזעם שעבר בהם כשמשפחותיהם נפגעו, את העוצמה שמילאה אותם ברצונם לנקום, בהחלטתם להציל את יקיריהם.
יש המון עוצמה בידיעה שיש מי שדואג לך, שיש אנשים שלא יעזבו אותך לא משנה מה.
אתה יכול לעשות הרבה יותר כשאתה יודע שיש לך גב.
ראיתי את זה כשהם הביסו אותנו בתקרית הביצים, אבל הרגשתי את זה לאורך כל הדרך.
אני מניח שבסופו של דבר, גם לנו לא יזיק ללמוד מהם קצת.